האם גם אתם חושבים שאתם לא יכולים לתעד את זיכרונותיכם כי אינכם מנוסים בכתיבה ולכן לא יודעים איך לכתוב מעניין? באופן אישי, אני נתקלת בלא מעט גברים ונשים שהחשש הזה אכן עוצר אותם.
רוב האנשים יסכימו כי המטרה החשובה ביותר בכתיבת זיכרונות הוא שהם ייקראו על ידי אחרים (אגב, יש גם מטרות שונות לגמרי). ואכן על מנת שהטקסט שלכם ייקרא הוא צריך להיות מעניין, מסודר וברור, אותנטי ועדיף גם רלוונטי לקוראים. בפוסט הזה אספר לכם על הדרך הבדוקה והפשוטה ביותר באמצעותה תוכלו להתגבר על האתגר הראשון ולכתוב בצורה מעניינת. בספר “המדריך לכתיבת זיכרונות ולתיעוד משפחתי” שהוצאתי לאחרונה לאור תוכלו ללמוד בקלות יחסית גם כיצד כותבים מסודר וברור ובאופן אותנטי.
אז איך לכתוב מעניין?
בואו ואספר לכם על השיטה הבדוקה והפשוטה באמצעותה תוכלו להתקדם עם תיעוד הזיכרונות שלכם ועם כתיבת ההיסטוריה המשפחתית. בפרפרזה על הפתגם הצרפתי המוכר אני מציעה לכם “חפשו את האנקדוטה”.

מהי אנקדוטה? אנקדוטה היא סיפור קצר שבא לתאר משהו, מישהו או מקום באמצעות תיאור פרטיה של התרחשות. כאשר משתמשים באנקדוטה הסיפור הכולל מתבהר יותר, על אף שהיא לעיתים קרובות מתארת משהו שולי. אנקדוטה הופכת את המידע היבש למוחשי וברור וחושפת בצורה אותנטית היבטים משמעותיים יותר. לכן בבואנו לספר סיפור על אירוע או אדם עלינו לחתור ולכתוב אנקדוטות הקשורות אליהם. הספורים הקצרים הללו יהפכו את המתואר באופן צבעוני, חי ומעניין יותר ולכן הם קריטיים במיוחד לספר זיכרונות. למען האמת, אנקדוטות, בעיני, הן אבני הבסיס הבונות את הסיפורים שאנו רוצים לתעד ולשמר. בנוסף לכל, אנקדוטות מטבען הן סיפורים שקל לזכור ולכן הסיכוי שתועברנה מדור לדור גדול יותר מאשר מידע יבש של נתונים, שמות ותאריכים.
חפשו את האנקדוטה
על מנת להיזכר בעצמנו באנקדוטות או לאתר אנקדוטות בעזרת אנשים אחרים עלינו בעצם לחפש דוגמאות ספציפיות שימחישו את ההיבט עליו אנו מספרים. קל יותר למצוא זאת אם שואלים כל פעם “במה זה התבטא?”. הנה כמה דוגמאות אמיתיות.
אם אנו רוצים לספר שסבתא שלנו היתה אישה נדיבה וטובת לב עלינו להיזכר או למצוא דוגמאות להתנהגות ולאופי הזה (לשאול את עצמנו ואחרים: במה זה התבטא?). לכתוב שהיתה נדיבה וטובת לב ממש לא מספיק. עלינו לספר, למשל, איך בישלה בשישי סיר נוסף וכאשר נכדה שאל אותה על זה תמיד התחמקה. יום אחד החליט הנכד לעקוב אחריה וגילה שלקראת השבת היא יוצאת עם הסיר לשכן האלמן שהיה מטופל בילדים. מתיאור כזה לומדים הרבה יותר על הסבתא.
אם אנו רוצים לתאר מצב כלכלי קשה בבית המשפחה אפשר לכתוב, למשל, שלאבא לא היה כסף לרכוש דף למבחנים של הבן בכתה ולכן הבן, שלא רצה לבקש כסף מאביו ולהביך אותו, עשה עיסקה עם החבר שלאביו היתה גלידריה. החבר קנה שני דפים והבן נתן לו להעתיק. עם הפרטים הללו אנו מצליחים להבין מעט יותר את התקופה והמצב (מי ידע שבעבר היה נדרש לשלם על דפים למבחן ושבעל גלידריה נחשב לאדם אמיד…). יותר מכך, האנקדוטה הזו מלמדת גם על הבן שמתגלה כבעל תושייה, ביטחון עצמי, רצון להתקדם וכמי שמתחשב ומכבד את הוריו.
אפשר גם לתאר כיצד ערכו בני המשפחה את הקידוש עם צימוקים ומים חמים משום שלא היה כסף ליין, איך האם נהגה לחמם מים למקלחת תחת קרני השמש או לספר שלא היה תנור בבית, אבל המאפייה בשכונה איפשרה למשפחות העניות לעשות שימוש בתנורים לאחר אפייה, כשנותרו עדיין חמים. אין כמו אנקדוטות לדייק הלך רוח של תקופה, שכונה, אנשים.
במה זה התבטא?
אם רוצים לבטא את אורח החיים התרבותי והאמיד של משפחה יהודית בווינה שלפני המלחמה, אפשר לספר, למשל, כיצד העסיקו ההורים אומנת לילדים ובריאיון הקבלה שלה ביקשה הילדה גם להשתתף. משהורשתה שאלה אותה איזה מלחינים קלאסיים היא אוהבת…
אם רוצים לספר על היום-יום המאתגר של ילדים בתקופת המלחמה אפשר לכתוב כיצד בכל שנות המלחמה התלמידים לא נתקלו אפילו במחברת אחת וכדי ללמוד בכל זאת הם כתבו בין השורות המודפסות בעיתונים.
רוצים לכתוב מעניין? חפשו את האנקדוטה שתמחיש את האדם או האירוע שאתם כותבים עליו, גם אם היא מתארת פרטים שוליים. בצורה הזו הסיפור הופך יותר מעניין, ברור וקל יותר לזכור ולחזור עליו. תתפלאו כמה סיפור צדדי כביכול חושף בצורה מוחשית את התמונה הכוללת. נסו ותיווכחו בעצמכם. בהצלחה!