כתיבת זיכרונות

אני לא אוהבת לסכם שנה בסוף כל דצמבר, אלא משתדלת מדי פעם להסתכל אחורה, לבדוק מה עשיתי, להיות גאה בעצמי גם אם התקדמתי קצת ולהמשיך. ולכן כשבסדנה שאני משתתפת בה, התבקשתי לכתוב על הישג שהשגתי

האם גם אתם, אחת לזמן מה, מבינים פתאום שאתם לא משקיעים בהורים שלכם? כולנו עסוקים בלימודים או בטיפול ילדים או בעמידה במשימות בעבודה או בהכל יחד ואכן לא נותר לנו הרבה זמן לדברים אחרים. אפילו

בוער לכם לכתוב את זיכרונותיכם? מישהו עשה לכם חשק או ביקש? אתם בתהליך הכתיבה כבר זמן ארוך? במהלך יוני אני מוציאה לאור, סוף-סוף, את “המדריך לכתיבת זיכרונות ולתיעוד משפחתי” ושם אני מפרטת ומדגימה כיצד בדיוק

לכל אחד מאיתנו יש שאלות שכדאי לו לשאול. ובהקדם. כל כך הרבה פעמים במהלך הראיונות שערכתי לכתיבת זיכרונות שמעתי את התשובה ‘חבל שלא שאלתי’ וגם את ‘היום אין את מי לשאול’. כדי לנסות ולמנוע גם

עוד לא נתקלתי באדם שחושב שכתיבת זיכרונות זו משימה קלה. או קצרה. עם זאת היא לא חייבת להיות משימה ארוכה, מורכבת, קשה ומעייפת. אם בא לכם לכתוב את הזיכרונות שלכם, השתכנעתם שמדובר במשהו חשוב, או

אחת השאלות שאני תמיד מציגה לאנשים שאני כותבת איתם את זיכרונותיהם (ולרוב שואלת בניסוחים שונים כדי שבטוח אקבל תשובה) היא: על מה אתם מתחרטים? מדובר בשאלה חשובה מאוד לתהליך התיעוד האישי, ובכלל כדאי שכל אחד

איך כותבים ספר זיכרונות? ישנם מספר כללי כתיבה מרכזיים ולא מסובכים שמקלים על הכותב ומשפרים מאוד את הטקסט עבור הקוראים. בפוסטים הבאים ארחיב עליהם, אולם בהתחלה אני מעדיפה להציג אותם באמצעות קטעי דוגמה לספר זיכרונות וראיונות

בשנים שבהם העבודה שלי היתה כתיבת זיכרונות משכתי המון תשומת לב בכל שיחת היכרות. כמעט כל האנשים ששמעו במה אני עוסקת התלהבו מאוד, התחילו לשאול שאלות ולא פעם נתקעו עם מבט מהורהר כי בדיוק צצה