אני לא אוהבת לסכם שנה בסוף כל דצמבר, אלא משתדלת מדי פעם להסתכל אחורה, לבדוק מה עשיתי, להיות גאה בעצמי גם אם התקדמתי קצת ולהמשיך. ולכן כשבסדנה שאני משתתפת בה, התבקשתי לכתוב על הישג שהשגתי
האם גם אתם, אחת לזמן מה, מבינים פתאום שאתם לא משקיעים בהורים שלכם? כולנו עסוקים בלימודים או בטיפול ילדים או בעמידה במשימות בעבודה או בהכל יחד ואכן לא נותר לנו הרבה זמן לדברים אחרים. אפילו
בוער לכם לכתוב את זיכרונותיכם? מישהו עשה לכם חשק או ביקש? אתם בתהליך הכתיבה כבר זמן ארוך? במהלך יוני אני מוציאה לאור, סוף-סוף, את “המדריך לכתיבת זיכרונות ולתיעוד משפחתי” ושם אני מפרטת ומדגימה כיצד בדיוק