Becoming, האוטוביוגרפיה של מישל אובמה, רשם שיא של מכירות ימים בודדים לאחר יציאתו לאור בנובמבר האחרון. הוא הספר שנמכר הכי הרבה בארה”ב במהלך 2018, ובמרץ 2019 פורסם שהספר מכר מעל 10 מיליון עותקים ברחבי העולם! אנשי הוצאת הספרים Penguin Random House, ששילמו 60 מיליון דולר למישל ולברק (אחרי הספר, עברתי איתם לשמות פרטיים) עבור האוטוביוגרפיות שלהם, מעריכים שבקרוב יהיה ניתן להכריז עליו כעל ספר הזיכרונות המצליח ביותר בעולם.
את Becoming מצאתי זרוק בגסט האוס בכפר דרמקוט שבצפון הודו. רציתי לקנות אותו או להשאיל אבל מהאנגלית המשובשת של בעל הבית הבנתי שאני צריכה לחזור עוד כמה ימים. אולי הוא שייך לתרמילאית שישנה שם? עשרה ימים אחר כך הגעתי שוב. הספר עדיין היה זרוק באותה פינה כולל שכבת אבק דקה, אז זכיתי בו. איזו הפתעה נעימה.
לאחר קריאה מעמיקה ומהנה אני חושבת שאני יודעת למה הוא כל כך מצליח. כל המרכיבים שתורמים להצלחתו ומפורטים מטה, מופיעים כמובן גם ברשימת העקרונות לכתיבת זיכרונות שבספרי “המדריך לכתיבת זיכרונות ולתיעוד משפחתי”.
אנקדוטות, דוגמאות וסיפורים צבעוניים
הספר עשיר באנקדוטות ובסיפורים צבעוניים שממחישים התרחשויות ודמויות מרכזיות בחייה של מישל מאז ילדותה במשפחה מהמעמד הבינוני-נמוך בדרום שיקאגו ועד ימיה כרעייתו של האיש החזק ביותר בעולם המערבי.
היא מתארת, לדוגמה, את הפעם הראשונה שניגנה בריסטל מול קהל ואת האימה שאחזה בה כשהתיישבה מול הפסנתר וגילתה שכל הקלידים בו מושלמים וללא רבב. לא היתה לה שום יכולת לזהות את הדו האמצעי, זה שהיה סדוק ומצהיב בפסנתר של מורתה והורה לכול היכן להניח את האצבעות. מורתה-דודתה עלתה לבמה ועזרה לה בחיוך: “אולי היא הבינה את ההלם שאחז בי. אולי היא ידעה שהשוני הקיים בעולם התגלה לי אז בדממה בפעם הראשונה בחיי”.
היא מספרת על אמה שהיתה אישה פרגמטית שתמיד היתה “האדם הישיר בכל חדר” ומספקת דוגמאות להמחשה: איך הצילה אותה בכתה ב’ ממורה שלא ידעה להשליט משמעת ולא ממש אהבה ילדים. במהלך שקט שנמשך שבועות היא הביאה לכך שמישל ועוד שני ילדים בעלי הישגים גבוהים נשלפו מהכיתה והועברו למורה אחרת. לימים התברר לה שאמה פנתה למורה מיוזמתה “ואמרה לה, בנעימות רבה ככל האפשר, שהיא לא צריכה להיות מורה ועדיף שתאייש קופה בדראגסטור”.
במקרה אחר, המחישה את האופי של אמה באמצעות שימוש בסגנון הדיבור שלה: “את לא חייבת לאהוב את המורה”, אמרה לי יום אחד אחרי שחזרתי הביתה שופעת תלונות. “אבל בראש של האישה הזאת נמצאת המתמטיקה שאת צריכה בראש שלך. תתמקדי בעובדה הזאת ותתעלמי מהשאר.”
דמותה של האם מתבהרת לבסוף גם כשנתנה עצה לבתה המבולבלת שחיפשה עבודה עם משמעות: “אם את שואלת אותי, אני אומרת שקודם כל תרוויחי את הכסף ואחר כך תדאגי לאושר שלך”.
למרות האנקדוטות המעניינות הרבות שבספר, הפתיחה שלו, למרבה הצער, די חלשה. ניכר שניסו לפתוח עם סיפור שאמור לחשוף כבר בהתחלה את הרכיב הבסיסי ביותר באופייה של מישל – אישה שהגיעה לשיאים יוצאי דופן בזכות הרבה מאמץ, שלה ושל משפחתה: “במשך חלק גדול מילדותי הקשבתי לקולות של מאמץ. הם נשמעו בצורת מוזיקה גרועה, או לפחות חובבנית, שעלתה דרך לוחות הריצפה של חדרי – הקשות חוזרות ונשנות של תלמידים שישבו בקומה התחתונה ליד הפסנתר של דודה רובי ולמדו סולמות, לאט ובצורה לא מושלמת” (…) “אבל צליליו של המאמץ הפכו לפסקול של חיינו…”. לטעמי זו דוגמה מאולצת, לא ברורה מספיק וחלשה.
כנות וכתיבה על כשלונות
הספר כתוב בצורה אינטימית וכנה אשר חושפת צדדים מגוונים בחייה של הגברת הראשונה וכמובן בחייו של הנשיא. מישל משתפת באירועים קשים, בתובנות לא מחמיאות על עצמה, באכזבות ובכישלונות כולל חוסר הביטחון שליווה אותה כילדה וכנערה (“האם אני טובה מספיק?”), חוסר הדמיון, הנוקשות והצורך שלה בשמירה על מראית עין, התסכול מהעישון של ברק, ההפלה שעברה, בעיות הפוריות שלהם, היעוץ הזוגי שנזקקו לו, הטינה שחשה כלפי ברק בחלק מהקמפיינים שהוביל, הטרשת הנפוצה של אביה ומותו, כעסה על טראמפ ועוד.
פרשנויות משנות חיים: לחלץ את עצמי מהביצה או לייבש אותה?
Becoming כתוב בצורה נבונה שמצליחה להעביר לקוראים את הדמויות והאירועים שעיצבו את הכותבת – אישה חזקה ומצליחה והאפרו-אמריקנית הראשונה בבית הלבן, כולל התרחשויות יומיומיות לכאורה שעוררו תובנות משנות חיים ופרשנויות מעניינות.
“יום קיץ אחד, כשהייתי כבת עשר, ישבתי על דרגש ופטפטתי עם קבוצת בנות בגילי. כולנו היינו בקוקיות ובמכנסיים קצרים ובעצם סתם העברנו את הזמן. על מה דיברנו? יכול להיות כל דבר – בית ספר, אחינו הגדולים, קן נמלים על האדמה. בשלב מסוים אחת הבנות, דודנית שלי מדרגה שנייה, שלישית או רביעית, ליכנסנה אלי מבט ואמרה, בזעף קל, “למה את מדברת כמו לבנה?” (…) “במשך שאר אותו יום ניסיתי לדבר פחות עם הדודנית שלי, נרתעתי מהעוינות מצדה, אבל גם רציתי שהיא תראה בי מישהי כנה – לא מישהי שמנסה להתהדר ביתרון כלשהו. היה קשה לדעת מה לעשות”.
“ההתנגדות הטבעית שלי לתוהו ובוהו ולספונטניות נשחקה במידת מה בזכות כל השעות שבהן נגררתי עם אבא בביקוריו אצל בוחרים, וכן בזכות כל הבילויים שלנו בסופי שבוע אחרים, כשנסענו לבקר עשרות דודות, דודים ובני דודים, ישבנו בעננים סמיכים של עשן ברביקיו בחצר האחורית של מישהו או התרוצצנו עם ילדי השכונה בשכונה שלא היתה שלנו”.
“המטרה שלי תמיד היתה להפליג מעבר לשכונה שלי” (…) “אבל כשהקשבתי לברק התחלתי להבין שחזון התקווה שלו רחב בהרבה משלי: זה דבר אחד לחלץ את עצמך מהביצה; לנסות ולייבש את הביצה עצמה הוא דבר אחר לגמרי. שוב הכתה בי ההכרה עד כמה הוא מיוחד…”.
אז עד כמה הוא מיוחד?
זהו סיפור אהבה. צריך לקרוא בו כדי להתרשם אילו רגשות עמוקים של אהבה וגאווה יש לה כלפי ברק. אותי, אני חייבת להודות, הוא לכד ברשתו לפני שנים (חתיך ומצחיק. מה צריך עוד?) אבל מאז שקראתי את הספר אני כבר מאוהבת.
“אבל ברק הגיע לחיי כאדם מעוצב לגמרי. כבר מהשיחה הראשונה בינינו הוא הראה לי שהוא לא נבוך לבטא פחד או חולשה ושהוא רואה ערך בכנות. בעבודה ראיתי אצלו ענווה ונכונות להקריב את צרכיו ואת רצונותיו למען מטרה רחבה יותר. ועכשיו בהוואי, ראיתי את אופיו משתקף בדרכים קטנות אחרות. החברויות הוותיקות שלו עם חבר’ה מהתיכון הראו שהוא מקיים מערכות יחסים לאורך זמן. במסירותו לאימו בעלת האופי החזק ראיתי כבוד עמוק לנשים ולעצמאותן. מבלי שהיה צורך לדבר על כך ישירות, ידעתי שהוא מסוגל להתמודד עם בת זוג שיש לה רצונות משלה וקול משלה. אלה דברים שאי אפשר ללמד במערכת יחסים, דברים שאפילו האהבה לא יכולה באמת לבנות או לשנות. כשפתח לפניי את העולם שלו, ברק הראה לי כל מה שהייתי צריכה לדעת עליו כשותף פוטנציאלי לחיים”.
רוצים עוד דוגמה? גשו לעמ’ 152.
ומי באמת כתב את הספר?
ניסיתי לבדוק מי עזר למישל לכתוב את Becoming. עיתונאי? סופר צללים (אדם הנשכר לכתוב ספר עבור אדם אחר, כשהקרדיט לכתיבה ניתן למי שמשלם לו)? מתברר שמישל הזמינה לבית הלבן חברה ותיקה שלה מאוניברסיטת הווארד שתיעדה במשך השנים באופן רשמי את חוויותיה של הגברת הראשונה. כשהתישבה לכתוב את זיכרונותיה היא עשתה שימוש בסיכומי הפגישות שלהן. בנוסף, מצאתי שברק ציין בראיונות עימו שמישל נעזרה בסופר צללים. יכול להיות שזה נושא רגיש. לי נראה שמישל – בוגרת פרינסטון והרווארד, עורכת דין מצליחה, אישה חדת מחשבה ומוכשרת – פשוט יודעת לכתוב היטב. מיותר לציין שעמדו לרשותה גם טובי העורכים הפעילים היום.
Becoming Popolar
הדמות שעולה מהאוטוביוגרפיה היא של אישה מרשימה במיוחד שהצליחה לשמש הגברת הראשונה מבלי להיות הצל של בעלה. ניכר שהאישיות שלה התבטאה ופרחה לצידו לאורך שנות הכהונה. היא תמכה בו מבלי להיות פוליטית, היא נגעה בקהלים שהוא לא הצליח לגעת בהם והגיעה להישגים על בסיס שיתופי פעולה חכמים. יכול להיות שהיא היתה נכס עבורו יותר משהוא היה נכס עבורה. סקרים בתקשורת העלו שלאורך שמונה השנים בהן מילא אובמה את תפקידו – היתה זו רעייתו שהיתה הפופולארית מביניהם. ברק עדיין כותב את ספר זיכרונותיו. לאור ההצלחה המסחררת של Becoming – ככל הנראה ספר הזיכרונות המצליח בהיסטוריה – הייתי, במקומו, מתחילה לדאוג.
שלושה דברים מעניינים לסיום
- דונלד טראמפ, שהחליף את אובמה בתפקיד, בקושי מוזכר בספר. וכשהוא מוזכר מישל מבקרת אותו באופן נחרץ.
- מישל לא האמינה שברק אכן ייבחר לנשיאות ונתנה לו את ההסכמה לצאת לדרך מתוך תחושה שלא יגיע רחוק.
- לדויד לטרמן יש תכנית אירוח חדשה בנטפליקס, “את האורח הבא אין צורך להציג”. בפרק הראשון הוא מראיין את ברק לאחר תום הכהונה שלו. כדאי.
רוצים לקרוא על ספר זיכרונות מוצלח אחר? בקרו פה וקראו על “כל בית צריך מרפסת”.