“נתקעתי אחרי עשרים עמודים”, “התחלתי בהתלהבות אבל התעייפתי באמצע”, “אני לא מצליחה להגיע לסוף”. בשנים שבהם אני עוסקת בתיעוד זיכרונות שמעתי לא מעט מהתגובות המתוסכלות הללו. ואלו הן אכן תגובות טבעיות ונפוצות עבור כל מי שהחליט לשבת ולכתוב את זיכרונותיו או לראיין אדם אחר על זיכרונותיו ועל שורשיו.
קרה לכם? רוצים לדעת מה אני עושה כשאני שומעת את זה?
- קודם כל מצדיעה (מטאפורית) לכל מי שהתחיל והתקדם. תיעוד זיכרונות וכתיבה על ההיסטוריה המשפחתית היא משימה מורכבת ולא פשוטה. רבים מוותרים על זה ללא כל ניסיון ומאמץ. הם לא יודעים מה הם מפסידים. ולכן כל מי שהחליט והתיישב לכתוב הוא מישהו שמגיע לו חיזוק וחיבוק על המאמץ החשוב.
- אחר כך אני מסבירה שבתחום הזה במיוחד: גם קצת זה משמעותי ביותר. זה אולי חשוד לשמוע את זה ממי שהשלימה שלושים וארבעה ספרי זיכרונות בשבע שנים, אבל כל תיעוד, כל סיפור שעולה מהזיכרון ומונצח, כל בדל מידע על השורשים המשפחתיים, כל אנקדוטה מעניינת מניסיון העבר שמשוחזרת ונשמרת – עדיפים בהרבה מלא לתעד ולהשאיר הכל בראש או לשיחות שבעל פה.
- שולחת אותם לנוח קצת, ומזכירה להם שלא ימהרו לסתום את הגולל על ההרפתקה הזו. הם תמיד יכולים לחזור ולכתוב כשהחשק והמרץ יחזרו. אפשר בהחלט לכתוב בחלקים וניתן לעשות זאת בקלות יחסית בעזרת “המדריך לכתיבת זיכרונות ולתיעוד משפחתי”.
מה הקשר בין יוגה לתיעוד זיכרונות? A little goes a long way
בשבועות האחרונים, מאז שהשתקענו בגואה, אני מקפידה על שגרת יוגה יומית בעזרת אדריאן, החברה החדשה שלי. אדריאן היא צעירה מטקסס שעושה פלאים ביוטיוב ומלמדת (מיליונים!) בצורה כובשת איך להוציא מהיוגה את המיטב ואיך להתאמן באמצעותה גם על הדברים שהם אינם הגוף שלנו.
ולמה אני כותבת על זה בבלוג על כתיבת זיכרונות ותיעוד משפחתי? או. כי אליבא דה אדריאן, “א ליטל גואס א לונג וויי” (A little goes a long way). ואכן, לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר: לכל התקדמות יש משמעות ולכן לא כדאי לוותר מראש או להתייאש. לא חייבים לכבוש את הפסגה כי גם לצעדים הקטנים במעלה ההר יש אפקט חיובי וחשוב. ובמילים אחרות: גם אם התחלתם לכתוב את זיכרונותיכם או לראיין את הוריכם על ניסיונם ועל ההיסטוריה המשפחה ולא תסיימו זאת בהדפסת ספר זיכרונות עבה – עשיתם משהו משמעותי, שתורם לכל הצדדים כעת ובעתיד ולעולם לא ירד לטמיון.
אל תחששו שלא תסיימו לתעד. כתיבה של אוסף זיכרונות במספר עמודים מצומצם, במחברת או במחשב, בעלת ערך רב ועדיפה בהרבה על סיפורים שמועברים בעל פה מדור לדור עד שהם מתדלדלים בפרטים ונשכחים. מעבר לרווח הברור בהנצחת הסיפורים המשפחתיים החשובים, אוסף זיכרונות מתועד שכזה (בטקסט, מוקלט או בווידאו) הוא כר פורה לשיחות בין-דוריות מעניינות ולחיזוק הקשר עם המספר ובקרב בני המשפחה. כלומר, תרמתם לעצמכם בכל מקרה (ובמילותיה של אדריאן, אחרי שהיא מרגישה שדיברה במונחים רוחניים מדי: לפחות מתחתם וחיזקתם שרירים…).
התחילו בצעדים קטנים
אז חברים יקרים, סיכמנו שלא חייבים לכתוב זיכרונות ולהוציא אותם לאור בספר, נכון? אפשר ליהנות ולהרוויח מטקסט קצר יותר שכולל סדרת סיפורים אותנטיים על דמויות ואירועים חשובים שהשפיעו על המספר ועל המשפחה. התחילו את תהליך התיעוד בצעדים קטנים, למשל על ידי בחירה מראש של רשימת נושאים מצומצמת לכתוב עליהם (ראו הפוסט “כתיבת זיכרונות בקיצור ובמהירות”) ובהמשך הדרך תחליטו כמה ואיך להתקדם. מכל מקום אליו תגיעו תוכלו להשקיף בסיפוק ועניין על הדרך שעשיתם ועל הידע המרגש שצברתם והעברתם הלאה.
לחילופין, בפוסט על “חמשת הצעדים בכתיבת זיכרונות” תיארתי בצורה מעשית מסגרת אפשרית לכתיבה שכוללת המלצות בולטות לתהליך התיעוד. כמובן שהכול יהיה יותר קל בעזרת הספר שלי, “המדריך לכתיבת זיכרונות ולתיעוד משפחתי”, הספר הראשון בעברית בתחום. עוד פרטים עליו ניתן למצוא כאן.