אני לא אוהבת לסכם שנה בסוף כל דצמבר, אלא משתדלת מדי פעם להסתכל אחורה, לבדוק מה עשיתי, להיות גאה בעצמי גם אם התקדמתי קצת ולהמשיך. ולכן כשבסדנה שאני משתתפת בה, התבקשתי לכתוב על הישג שהשגתי ב-2018, שיתפתי פעולה בשמחה (רק שלא יבקשו ממני לסכם את השנה). כצפוי בחרתי בספר שהוצאתי לאור בקיץ 2018. כתיבת ספר זה לא תהליך פשוט וקצר, אבל זה היה מספק ומעניין. אני שמחה שלמרות האתגרים לא ויתרתי ואני גאה מאוד ב”מדריך לכתיבת זיכרונות ולתיעוד משפחתי“.
איך מסכמים שנה? איך מסכמים חיים שלמים?
אז איך מסכמים שנה? לא מסכמים. זו גם תשובתי למי ששואלים אותי “איך מסכמים חיים שלמים?” לא מסכמים! כתיבת זיכרונות ותיעוד משפחתי היא אוסף סיפורים על דמויות, אירועים, מצבים ופעילויות שהשפיעו עליכם, היו חשובים לכם ואתם רוצים להעביר הלאה. זה לא סיכום של חיים, גם כי החיים ממשיכים אחרי הכתיבה. אמנם במדריך שלי מופיעים עשרות רבות של שאלות ונושאים לכתיבה. המתעדים מוזמנים להרהר בהם, לכתוב עליהם ואז להחליט האם להשאיר את הסיפורים הללו או לבחור רק חלק. המטרה היא לאפשר למתעדים להיזכר באירועים, באנשים, בהחלטות, בכשלונות ובהישגים שלהם לאורך השנים. אין טעם לכתוב על הכול כפי שאין דרך לסכם חיים שלמים.
ההישג שלי ל-2018
מי לא חולם לפרסם ספר? אני! לכתוב ספר מעולם לא היה החלום שלי! בילדותי הייתי “תולעת ספרים” וגם אהבתי לכתוב סיפורים, בעידודה של המחנכת הנהדרת שלי (חניתה וייס, איפה את?). ועד היום אני אוהבת מאוד לקרוא ספרים. למרות זאת מעולם לא חשבתי ולא תכננתי שאכתוב ואוציא לאור ספר. אולי זה קשור למבחן האמריקאי המטופש שאחותי הגדולה עשתה לי שהיינו ילדות… קיבלתי ציון ממש נמוך בדמיון. וכמובן נתקעתי עם הידיעה הלא באמת מבוססת הזו.
והנה הטוויסט: ב-2018 כתבתי ספר ואף הוצאתי אותו לאור! אז זה לא היה חלום אבל זה בהחלט היה הישג. מדובר בספר שהוא תמצית המומחיות שלי בתחום תיעוד וכתיבת זיכרונות. בכל ערב, אחרי שחזרתי מהעבודה, שבישלתי (נגיד), שסידרתי, שעזרתי, שדיברתי ושהקשבתי לילדים ולבעל – ישבתי, כתבתי, מחקתי, והעברתי לכתב את כל הידע שלי בתחום. בהמשך העברתי לעריכה, כתבתי, מחקתי, תיקנתי, העברתי להגהה, תיקנתי, העברתי לעיצוב ועימוד, תיקנתי, ושלחתי להדפסה. זה לא היה פשוט כי זה לא פשוט לכתוב ספר.
רוצים עוד טוויסט בעלילה? הספר הזה הוא למעשה הספר ה-35 שאני כותבת, עורכת ומוציאה לאור. הקודמים לו הם ספרי זיכרונות שכתבתי עם גברים ונשים שראיינתי. הספרים הללו יצאו בהוצאה העצמית שלי “מוצא הנינים” ובמהדורות מוגבלות של שלושים, חמישים וגם מאה ועשרים.
הישג שנולד מהחמצה
הספר החדש, שהוא כאמור ההישג שלי ל-2018, מלמד כל מי שרוצה איך לכתוב את זיכרונותיו ואיך לתעד את ההיסטוריה המשפחתית שלו/ה. הוא נולד לאחר מותו של אבי ומוקדש לו. אבא שלי ידע ואהב לספר סיפורים ואני ידעתי ועדיין יודעת להקשיב ולכתוב. למרות זאת, לצערי, לא כתבתי ולא תיעדתי את סיפוריו הרבים. כי כשיכולתי כבר היה קשה לבקש ממנו לדבר על העבר. החמצה.
אז זהו. למרות ההחמצה יצא משהו טוב. וזה ההישג שלי לשנת 2018.
מה ההישג שלכם ל-2018? אולי עוד לא כבשתם את הפסגה אבל הצעדים מעלה, בדרך התלולה, בהחלט יכולים להיות הישג.
ולכותבי הזיכרונות והרוכשים החדשים של הספר שלי: כתבו לי בתגובות מטה או בפרטי naama@motzahaninim.com איך התקדמתם בכתיבה ובתיעוד ב-2018. זקוקים לעוד דוגמאות להמחשה? ראו כאן וכאן. מוזמנים לשלוח גם שאלות. והכי חשוב: היו גאים במה שכבר עשיתם ואל תוותרו.