את נושא החרטות, עליו כתבתי קצת בפוסט “על מה אנשים מתחרטים?”, אני מעלה בדרך כלל לקראת סוף השיחות עם הגברים והנשים שאני כותבת איתם את זיכרונותיהם, ולאחר שהכרתי אותם לעומק. בספר הזיכרונות אכתוב על כך בפרק האחרון שעוסק בתובנות, בתקוות, ובמסרים שחשובים לגיבור הספר להעביר הלאה. יש שיגידו שהתכנים הללו הופכים את הפרק האחרון של ספר הזיכרונות לחשוב ביותר ואולי לסיבה העיקרית לתיעוד הזיכרונות. אבל לכל אחד יש סיבה ומוטיבציה אחרת לשבת ולתעד את זיכרונותיו (ראו כאן כמה דוגמאות). אני גיליתי, למשל, שכותבים רבים מונעים דווקא מהצורך לספר על העבר של המשפחה, לתעד את שורשיה ולשתף בסיפורים מילדותם הרחוקה.
מה עוד כדאי לכתוב בפרק האחרון של ספר הזיכרונות?
במסגרת כתיבת הפרק האחרון בספר הזיכרונות שלכם, כדאי לכם לשאול את עצמכם על:
- ההישגים האישיים המשמעותיים שלכם
- התפתחות רוחנית, הקשר לדת ולאלוהים
- טעויות, אכזבות, התמודדויות קשות ומה למדתם מהן
- פגישות גורליות עם אדם משמעותי
- התקוות וחלומות שלכם לגבי האנושות/מדינת ישראל/העם היהודי/המשפחה שלכם
- האם יש משהו חדש שאתם רוצים ללמוד, מהו ולמה?
- אילו מטרות מימשתם בחייכם והאם הצבת אותן מראש?
- ממה אתם חוששים כיום?
- למי אתם מתגעגעים ומדוע?
- מה מעורר בכם גאווה?
- איזה אדם מעורר השראה הייתם רוצה לפגוש?
- האם יש משהו שרציתם לעשות וטרם עשיתם ומדוע?
- אילו תובנות ולקחים חשוב לכם להעביר הלאה וכיצד הפנמתם אותם?
אל תפחדו לחשוף טעויות, כשלונות וחוסר שלמות. דווקא הניסיונות המאתגרים יותר מלמדים ומפתחים אותנו ולכן משמעותיים מאוד. הם אלו שיהפכו את הספר לאותנטי ומרגש, יעוררו הזדהות ויחברו את הקוראים אליכם.
היום הוא יום מצוין להתחיל לכתוב את הזיכרונות שלכם! התחילו בפרק הראשון והציצו בדוגמאות פה ופה.
צריכים עזרה? יש לכם שאלות? כתבו לי!