תיעוד זכרונות – איך לראיין את אבא או אמא על חייהם? חלק א

אני תמיד שמחה ומתרגשת כשמישהו שואל אותי איך לראיין את אבא או אמא שלו (או סבא/סבתא) על חייהם. מדהים אותי שאנשים עדיין לא מבינים את זה, אבל תשומת הלב הזו היא המתנה הכי גדולה שניתן לתת להם, מיד אחרי עוד נכד. ואכן כמעט כל הספרים שהוצאתי לאור התחילו מיוזמה של בן/בת/נכד/נכדה אשר ביקשו ממני לתעד את החיים של “זקן השבט” בספר זכרונות. מזה אני מסיקה אחת מהשתיים: אנשים מבוגרים רבים לא מכירים את האפשרות הזו וההשפעה החיובית שהיא מביאה איתה או אנשים מבוגרים רבים חוששים או מתביישים להעמיד את עצמם במרכז הבמה ולשתף בסיפור חייהם, ההיסטוריה של המשפחה, ההישגים והתובנות שלהם.

 

להלן כללים מרכזיים הנוגעים למסגרת ולהכנה שלכם ושל ההורים לקראת הראיונות. בפוסט נפרד אשתף בכללים המרכזיים לראיונות ולכתיבה עצמה.

ההכנות לפני:

1. תאמו השיחות מראש ובקשו מההורה שיפנה זמן. לא כדאי לעשות זאת בלחץ. במקרים רבים, לא שמים לב ועוברות שלוש שעות ולא כדאי לעצור את שטף הזכרונות שמתגברים ככל שעובר זמן.
2. חשבו על האירועים או הדמויות החשובים לכם ולמשפחה על מנת שלא תשכחו לדבר עליהם במהלך השיחות. נסו להבין האם יש אנקדוטות או סיפורים משפחתיים שעוברים מדור לדור וחשוב שיתועדו באופן ברור ומפורט. הכינו מראש רשימה של אירועים, דמויות וסיפורים אלו.
3. הגיעו לשיחות עם מחברת ומכשיר הקלטה (אפשר גם טלפוני, אם אין הגבלת זמן ויש מספיק זיכרון). עדיף לא לקטוע את השיחה לשם הקלדה במחשב או כתיבה במחברת אלא לעשות בה שימוש לדברים שצצים ואתם רוצים להזכיר לעצמכם בהמשך, לכתיבת שמות ולשרטט לעצמכם אילן יוחסין לשם הבהירות.
4. בחרו מקום שקט בעדיפות לבית ההורים. ודאו שאין אנשים שיכולים להכנס ולצאת לחדר. זה מאוד מפריע.
5. אם שני ההורים מעוניינים לספר – נהדר. התחילו עם אחד ואחר כך עם השני. עדיף שלא לראיין עם עוד מישהו בחדר. אפשר לראיין את שני ההורים יחד רק לקראת סוף התהליך, לגבי החיים המשותפים.

במהלך הראיונות:

1. עסקו בהקשבה ולא בביקורת. אל תשפטו התנהגות או פעילות, אל תעירו ואל תבקרו. עם זאת אם הסיפורים מעוררים תהיות או אי הבנות – כדאי להמשיך ולשאול עליהם אך לא בביקורתיות. בואו לשיחות בראש פתוח.
2. המעיטו בשאלות שמתחילות ב”האם”. זה קורה הרבה לכל המראיינים הבלתי מנוסים וזה טבעי, אבל חשוב לשאול שאלות פתוחות ללא הכוונה.
3. אם אתם מרגישים שאתם עומדים לשאול שאלה קשה או מאוד אישית – בקשו רשות בעדינות: “אפשר לשאול עוד קצת על הנושא הזה?”
4. אם אתם לא מבינים משהו – שאלו שוב כי אם אתם לא הבנתם סביר מאוד שהקוראים בעתיד גם לא יבינו. אל תחששו לשאול אותו דבר כמה פעמים. חשוב שהסיפור יהיה בהיר ושיהיה ברור מה בא אחרי מה או מדוע דברים התרחשו. בעתיד אולי לא תוכלו לתקן את אי הבהירות והבלבול.
5. חשוב לראיין על פי סדר כרונולוגי (עוד על זה בפוסט הבא) ואפשר לזרום עם רצף העדות והסיפורים אבל אם עברתם לנושא או תקופה אחרת – יש לחזור אחורה לשאלות המסגרת והרצף הכרונולוגי. תנו להורה לסיים את הסיפור, גם אם “קפץ” לתקופה אחרת, וחזרו למסגרת הכרונולוגית בשאלה הבאה.
6. אם ההורה לא רוצה לענות על שאלה או לדבר על תקופה מסוימת בחייו – הניחו לזה. בסוף הראיונות ניתן לחזור ולשאול האם כעת הוא מוכן לשתף בעניין או בחלק ממנו.
7. אם ההורה מספר משהו אבל אחר כך מבקש למחוק זאת ולוודא שזה לא יופיע בספר – כבדו זאת בלי היסוס.
8. במהלך הפגישות בקשו לעיין יחד באלבומים ותמונות על מנת לעורר עוד זכרונות ולמיין יחד את החשובות, הייחודיות והמרגשות במיוחד לטובת סריקה לספר.
9. מעבר לתמונות, בקשו מההורים לאתר ולהביא לפגישות תעודות, מכתבים ומסמכים ישנים אותנטיים שיכולים להוסיף מידע ולרגש.

כל הכבוד לכם!

אז אם הגעתם לבלוג שלי על מנת לראיין את הוריכם אני רוצה לחזק אתכם: לכתוב איתם את זיכרונותיהם תהיה משימה מספקת ומרגשת מאין כמוה, עבורם ועבורכם. בכתיבת הזכרונות עם הוריכם תבטאו את האהבה וההערכה שלכם אליהם, תחוו קרבה, אולי חמלה, תחזקו את המשפחתיות ואת הקשר בין ילדיכם להוריכם ותזכו לרגש ולשמח אותם בצורה יוצאת דופן. תיעוד הזכרונות של הוריכם יוכיח להם כמה אתם מעריכים ומתעניינים בהם ובשורשים שלכם וכבונוס, יהיה לכם בסוף התהליך תיעוד משפחתי היסטורי, מרגש וחשוב שישמר לדורות הבאים.

ונקודה חשובה אחרונה: התוצר הסופי לא חייב להיות ספר עב כרס ואפילו לא ספר. חוברת או כל אסופת זיכרונות כתובה עדיפה בהרבה על סיפורים שבעל פה שהולכים ונשכחים. אל תחכו עם זה כי אז תמצאו את עצמם תוהים “למה לא שאלנו”. התחילו היום!

רוצים פרטים נוספים על הפרק הראשון בספר הזכרונות?

זקוקים לעזרה בשכנוע ההורים לתעד את זכרונותיהם?

מעונינים לקבל עדכונים על פוסטים חדשים או לשלוח שאלות? כתבו לי: naama@motzahaninim.com