איך כותבים ספר זיכרונות? ישנם מספר כללי כתיבה מרכזיים ולא מסובכים שמקלים על הכותב ומשפרים מאוד את הטקסט עבור הקוראים. בפוסטים הבאים ארחיב עליהם, אולם בהתחלה אני מעדיפה להציג אותם באמצעות קטעי דוגמה לספר זיכרונות וראיונות שערכתי. שימו לב ל:
- סגנון הכתיבה הפשוט והענייני שמאפיין את הגיבורה.
- הופעת הקשרים היסטוריים (השפעת הנאצים, ספינות מעפילים, יציאה לגרעין, תנועת הנוער גורדוניה) שמרחיבים את היריעה ומבהירים את ההקשר.
- אנקדוטות האופייניות לתקופה (“שואב מים שמגיע פעמיים בשבוע וממלא את החבית בבית וחוטב עצים שמגיע מדי קיץ וממנו הזמנו גזרי עצים בהתאם למידת התנור”) שממחישים את החיים אז.
- ציטוטים ששומרים על שפת הדוברים (“תסעי לגורלך”, “פרזיטים ממדרגה ראשונה”, “העניין הזה של המורחבות התחיל רק בארץ”, “גרדרובה”, “במצח נתן לי נשיקה”, “אוניה פולנית לוקסוס”) שמחברים את הכותבת לקרוביה אשר מכירים אותה.
- ביטויים, מקומות וארגונים שמומלץ להרחיב עליהם בנפרד (העיירה הפולנית ויקטוב-נובי, אזור גליציה, תנועת הנוער גורדוניה, קויטלך). בכל טקסט יהיו כמה כאלה שחשוב להסביר עליהם, גם אם בקיצור, לטובת הדור הצעיר.
- תיאור הדמויות באמצעות מעשים ולא שמות תואר (האב שסירב להביא קויטלך לרב, האם המסורה שמציידת הבת בכל טוב). כך לומדים על הדמויות בצורה ישירה ואותטנית.
* * *
“אני לא זוכרת את עצמי כילדה, רק כנערה בתנועה”, אומרת לי סבּה כשאני מבקשת שתתאר את ילדותה בפולין. “התנועה היתה בעצם הבילוי היחיד בויטקוב נובי”, היא מסבירה. אני מסתכלת על התמונות מהעיירה הקטנה ומציינת שכולם לבושים בהידור. “בניגוד לגליציה המערבית – שם בני הנוער גם עבדו – במזרחית, ההורים החזיקו אותנו. אצלנו הנוער חי כמו פרזיטים ממדרגה ראשונה. תיכף בבוקר היו מתלבשים יפה”.
היא בת 92, גרה בבית הורים יוקרתי בשרון, אבל כל כולה עדיין בביתה במושב בו חיה למעלה מחמישים שנה. אפילו בית האימון שבחצר ביתה במושב הוא הרבה יותר בית בשבילה מהמקום בו היא גרה כעת. אחרי הכל בבית האימון גידלה שני ילדים (אחר כך גם כמה אלפי אפרוחים).
“העיירה שלנו היתה טיפוסית לפולניה בשנות העשרים: בתים קטנים, רצפות עץ, שירותים בחוץ. בית מרחץ ציבורי לגברים, שואב מים שמגיע פעמיים בשבוע וממלא את החבית בבית וחוטב עצים שמגיע מדי קיץ וממנו הזמנו גזרי עצים בהתאם למידת התנור”.
“אתה לא תהיה פה”
“כולם ידעו שאתם יהודים?” אני שואלת. “ברור” היא מסתכלת עלי במבט מוזר. “לא חששתם?” אני מתעקשת. “עד 1933 לא חששנו. ליד העיירה שלנו היה כפר גרמני שאנשיו קנו בחנות של המשפחה שלי. היו לנו יחסים טובים מאוד. אבל ב-1933 הם התחילו לקבל ספרות נאצית והם נעשו אנטישמיים. אני זוכרת שאחד מהם אמר אז לאבא שלי ‘לא יעבור הרבה זמן עד שהחנות הזאת תהיה שלי. אתה לא תהיה פה'”.
אני שואלת על הקשר ליהדות והיא מסבירה “לא היינו דתיים מאוד אבל שמרנו כשרות”. “בחגים המשפחה המורחבת התכנסה?” אני בודקת. “לא. העניין הזה של המורחבות התחיל בארץ כי באו בודדים ולא היו להם משפחות אז היו חוגגים יחד. בחוץ לארץ כל משפחה חגגה לחוד”. “יום אחד”, היא נזכרת, “הגיע לעיירה הרב האזורי וכל אחד אז בא אליו עם ‘קויטלך’. אצלנו בבית היה ריב. אמא שלי רצתה שאבא ייקח גם הוא פתק אבל הוא אמר ‘אני מאמין באלוהים ולא בבן אדם’.
אבא אמר ‘תסעי לגורלך’
“היינו ציונים”, היא מדגישה ומסבירה “בט’ו בשבט מכרנו פירות מהארץ ובכל בית היתה אז קופסת קרן קיימת כחולה. ב’גורדוניה’ למדנו עברית ושמענו הרבה על ישראל מחלוצים שנשלחו אלינו. התכוננו לעלות לארץ ובגיל 18 יצאנו להכשרה. נסענו כגרעין לכל מני מקומות ועבדנו וחיינו יחד. המטרה היה שנתכונן לעבודה, לקיבוץ.
“ב-1937, כשקיבלתי את הסרטיפיקט לארץ, באתי וסיפרתי בבית. ההורים לא רצו לשמוע על זה, הם אמרו לי ‘את לא רוצה להיות פה? תסעי לאחיך בצרפת’. אני זוכרת שנעמדתי ואמרתי ‘טוב, אני לא אסע לישראל אבל על מה שיהיה איתי – אתם תהיו אחראים’. אבא הסתכל על האמא, והאמא על האבא. אחרי דקה אבא ניגש, במצח נתן לי נשיקה ואמר ‘תיסעי לגורלך'”. היא לא מוסיפה דבר, אבל אני יודעת שזאת היתה הפעם האחרונה שראתה אותם. את ההורים שלה ושלושה מארבעת אחיה רצחו הנאצים.
אוניה פולנית לוקסוס
“עזבתי את הבית ביולי וקיבלתי מאמא גרדרובה גדולה. אל תשאלי… היא הכניסה כל מני שמלות וחליפות והוסיפה גם שמיכת פוך ושני כרים גדולים. לא רציתי לקחת את המצעים, אבל האמא אמרה ‘תזרקי מצדי לים. אצלי ילד לא יצא מהבית בלי זה!’
“המסע לישראל לקח כמה ימים”, היא ממשיכה, “מהבית עליתי על עגלה עם סוס והגעתי ללבוב, העיר הגדולה הקרובה ביותר. משם נסעתי ברכבת לנמל טרייסטה שבאיטליה ומשם שטנו באוניה במשך חמישה ימים לנמל חיפה. זו היתה אוניה פולנית לוקסוס”, היא מחייכת, “רחוק מאוד מאוניות המעפילים איתן עלו באותה תקופה”.
____________________________
רוצים לקרוא עוד קטעים מתוך הספר? בקרוב אעלה את המשך הראיון ועוד דוגמאות. יש למה לחכות 🙂